רואי אמוץ
״הסדנה״ היתה בשבילי בית מוזיקלי בירושלים מגיל 8 ועד גיל 18. 10 שנים בהן קיבלתי שם גם חינוך מוזיקלי וגם הרגשה של שייכות. משהו בגישה של המקום הזה – שילוב של חתירה למצוינות תוך כדי מחויבות לערכים חברתיים – הוא מרגש ומיוחד במינו עבורי. היה ועודנו. מהחלילית לחליל הצד – ויותר מאוחר לניצוח – זאת היתה התחלה של דרך שאני עדיין צועד בה, וכל פיתול הוא חדש ומפתיע. בצבא שרתתי ביחידה למוזיקאים מצטיינים וביום השחרור טסתי לגרמניה ללמוד. היום אני גר בברלין ומופיע בכל מיני מקומות – עם הרכבים, עם תזמורות וכסולן, תוך חיפוש מתמיד ליצור חווייה משמעותית – טרנספורמטיבית – באמצעות מוזיקה קלאסית. אין לי ספק שהחוויות שעברתי בסדנה הפכו להיות חלק חשוב ממני – כאדם וכמוזיקאי – וימשיכו ללוות אותי באשר אלך.“
אברהם טריפה
“הסדנה זה בית! כאן עשיתי את צעדי הראשונים בעולם המוזיקה ואף שבאתי לשם בכדי ללמוד נגינה אני מרגיש שזכיתי ללמוד הרבה מעבר. הרוח המקצועית של התלמידים הביאה אותי לרמת התמדה והתקדמות אדירה. המורים המדהימים, שאף פעם לא מוותרים, לימדו אותי על עבודה קשה ועקשנות. בסדנה למדתי לכבד, להעריך ולאהוב. הסגל המדהים עקב אחריי והדריך אותי לאורך כל שנותיי במקום ובחיי האישיים שמחוץ לו, דאג שלא אחסר מכלום, תמך בי בתקופות משבר, העניק לי הזדמנויות אדירות להופעה בהיכלים המרשימים ביותר בארץ ובעולם, העניק לי תמיכה כלכלית ואפילו נפשית, החדיר בי מוטיבציה להמשיך בדרך והעניק לי אהבה כמו לבן משפחה. את המקום המושלם הזה קשה לתאר במילים, ולכן בעתיד הרחוק כשאזכר בסדנה לא אחשוב על מה נתנו לי או מה עשו בשבילי, אלא באיך גרמו לי להרגיש.“
שיר זמל
“קונסרבטוריון הסדנה היה חלק בלתי נפרד מהילדות שלי, מעין בית שני שלי. סולומון, אב הבית היקר, תמיד קיבל את פני בשמחה ובחום כשהגעתי לשיעורי טרום כלי, בלט קלאסי, שיעורי תיאוריה וכמובן ללימודי הפסנתר שהפכו עם השנים למרכז חיי. למדתי אצל מורה חדשה שרק הצטרפה אז לקונסרבטוריון, לנה נמירובסקי שמה, שהשקיעה בי במסירות אין קץ והעניקה לי את היסודות הפסנתרניים המשרתים אותי עד היום. את הלימודים היחידניים השלימו שיתופי פעולה עם ילדים נוספים בקונסרבטוריון שתמיד היו אהובים עלי במיוחד – נגינה בהרכבים, האזנה לכלים שונים ופרויקטים קבוצתיים מיוחדים. העשייה המשותפת והאהבה הגדולה למוסיקה שאיחדה את כולנו חיזקו והעשירו עד מאוד את ההתפתחות המוסיקלית שלי. לימים המשכתי את לימודיי הגבוהים באקדמיות בירושלים ובתל אביב ולאחר מכן נסעתי לארה”ב להשתלם אצל הפסנתרן לאון פליישר. לאחרונה השלמתי את לימודי הדוקטורט בפסנתר באוניברסיטת סטוני ברוק, ניו יורק. ניגנתי בפסטיבלים שונים בארץ ובחו”ל, כסולנית עם תזמורות, ובאולמות מרכזיים לרבות אולם הקרנגי הול בניו יורק בו הופעתי בקביעות כחלק מאנסמבל ACJW של קרנגי הול וג’וליארד. בעונה הקרובה אנגן סדרת רסיטלים באירופה בהזמנתו האישית של הפסנתרן הנודע סר אנדרס שיף כחלק מסדרה שנועדה להבליט פסנתרנים צעירים יוצאי דופן. בשנת הלימודים הנוכחית התחלתי ללמד בקונסרבטוריון הסדנה וזוהי סגירת מעגל מרגשת במיוחד עבורי בתקווה שאוכל להשתתף ביצירת אותה סביבה מוסיקלית מקצועית ואנושית בה אני גדלתי ולהעביר גם לדורות הבאים את האהבה הגדולה למוסיקה.“
אלישע קרביץ
“לא מוגזם להגיד שגדלתי בסדנה, ושהקונסרבטוריון היה ונשאר בית שני עבורי מאז שהתחלתי שם שיעורי טרום-כלי בגיל 4. מה שהכי מדהים בקונסרבטוריון הסדנה הוא השילוב הכמעט בלתי אפשרי בין שאיפה למצוינות לבין אנושיות: הקונסרבטוריון יודע להכיל כל תלמיד ולכוון אותו בדרך הייחודית שלו, לעודד מתי שצריך ולזהות את הרגע הנכון שבו אפשר לדחוף ל”עליית מדרגה”. המילה “מסירות” לא קרובה לתאר את ההשקעה האדירה ואת האהבה שסגל המורים וההנהלה של הסדנה מכניסים לעבודתם. באופן אישי, אני זכיתי שלנה נמירובסקי-ויסקינד, כיום מנהלת הקונסרבטוריון, תהיה המורה הראשונה שלי לפסנתר ושהיא תלווה אותי במשך 12 שנים משמעותיות. לנה דאגה שאחווה ילדות טובה, כמו שכל ילד צריך לחוות, ועם זאת היא הצליחה להקנות לי את כל הכלים שיאפשרו לי להמשיך לקריירה מוסיקאלית, ובכללם אהבה עצומה למקצוע הזה. לנה עודדה אותי לפתוח את הראש ולהתעניין גם בתיאוריה של המוזיקה ובקומפוזיציה, וכן דחפה אותי להתנסות בנגינה בהרכב קאמרי. ואכן, הדחיפות שלה עשו את שלהן, ועם השנים הבנתי שנגינה קאמרית זה החלום שלי. כיום אני פסנתרן מקצועי, בוגר תואר שני בהצטיינות בקונסרבטוריון המלכותי בהאג ומשתלם במוזיקה קאמרית בפרנקפורט (גרמניה). אני חייב כה הרבה למקום המופלא הזה. הקונסרבטוריון שינה את מסלול חיי, וכך גם לבוגרים רבים נוספים. אין ספק שזכיתי להיות חלק ממשפחת הסדנה.”